השבוע מתארח במדור אמן הקומיקס והקריקטוריסט אסף חנוכה, ומציג גירסה לא שאלונית לתפארת. מדור הקומיקס של חנוכה, "הריאליסט", מתפרסם במוסף סוף השבוע של עיתון כלכליסט וכן בבלוג The Realist.

מהם המקומות האהובים עליך בתל אביב?
דיזינגוף פינת ארלוזרוב. 
בגיל 15 התחלתי להגיע לתל אביב בקו 55 מקרית אונו, אז פרבר אפור על כביש גהה, בנסיעה ארוכה דרך גבעתיים. הירידה מהאוטובוס מול השלט של פוטו פרג' היתה דרמטית. הרגשתי שהצלחתי לברוח ממשהו ושעכשיו הכל הולך להסתדר. מכאן המסלול שלי היה בדרך כלל דרומה לחנויות הספרים המשומשים על דיזינגוף, בתקווה למצוא חוברות קומיקס וסרט בקולנוע חן. אחר כך בחזרה לפרג' והביתה לקופסאות הבטון.
היום אני גר קרוב לפינה הזאת וכל פעם שאני עובר ליד השלט של פרג' בא לי לדפדף במשהו.

האיור הזה התפרסם אחרי יום כיפור. בסקיצה המקורית היו זומבים שהולכים לכיוון הילד ואומרים "סליחה", אבל בסוף לא היה לי זמן לצייר אותם אז הצומת נשארה ריקה.

כיכר דיזינגוף.
אם כבר זומבים, המזרקה של כיכר דיזינגוף היתה יכולה להיות לוקיישן מוצלח לסצנה האחרונה בה שני הגיבורים מטפסים למעלה בניסיון להינצל מהמוני הזומבים הרעבים שמקיפים אותה. אני אוהב את הצבעים הדהויים והקילופים, את הזקנים והפנקיסטים. אני חוצה את הכיכר בדרך למשרד בבוקר.

העמוד הזה, שאויר בשיא תקופת החגים, מבוסס על חווית העלייה והירידה.

רגע של קסם אורבני
אני נוסע בירקון ופתאום רואה מהחלון ים. הפגישות הכי טובות שלי עם הים הן מקריות וקצרות. אני עושה לו שלום וממשיך לכיוון יפו. הים הוא מרחב אינסופי עם קו אופק ברור, ההפך מעיר, שהיא מבוך ענק שמבטיח הפתעה בפנייה הבאה. בים הסוף ידוע מראש ולכן הוא פחות מעניין.

מה שכן, הים יכול להיות מקום מצוין לסצנה הפותחת של הסרט "זומבים בתל אביב". עשרות נספים מאוניית מעפילים שהוטבעה לפני שנים עולים מתוך המים לכיוון החוף. פעם היו להם חלומות, אבל עכשיו הם יורדים בבן גוריון לכיוון דיזינגוף ורוצים לאכול לך את המוח. העמוד הזה מבוסס על חווית ים אמיתית.